<h1>חדושי הרא"ה — ברכות</h1>
<h2>דף מא:</h2>
רבא אמר כדרב הושעיא דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. פי' דין תורה כל תבואה קודם שהוקבעה למעשר מותרת באכילת קבע לאדם וכ"ש לבהמה אבל מדרבנן אסרו אכילת קבע והתירו לו אכילת ארעי וכל אכילת בהמה חשבינן ארעי ומיהו אסור להערים להאכיל לה הכל ולהפקיעה אבל משהוקבעה למעשר נאסרה לכל אדם כשאר איסורין עד שיעשר ואף לבהמה אסור להאכיל ממנה משום גזל השבט ואיזו היא קביעותא למעשר גמר מלאכתה מירוח והינו מירוח לאחר שנתקנית התבואה מחליק פניה ברחת וזהו גמר מלאכתה ואם נקה אותה ולא עשה בה מירוח הוקבעה בראיית פני הבית, ואם הכניסה במוץ שלה לא חשיב ראיית פני הבית ראייה כיון דהויא במוץ מיהו אם עשה לה מירוח בפנים חייבת דמירוח קובע בכל מקום אבל אם נקה אותה בפנים בלא מירוח הרי נפטרה תבואה זו ושוב א"א לה לבוא לידי חיוב לעולם דאם מוציאה וחוזר ומכניסה אין בכך כלום לחייבה כיון שכבר היא בבית כשנתנקית והיא מותרת לגמרי אפי' לאכילת אדם בקבע כיון דלא אפשר לה לבוא לכלל חיוב והינו הערמה דרב הושעיא, והאי דנקט בהמתו ה"ה לכל אדם אלא דלצורך אדם מיגניא מילתא.
